הקדמה
מרבית הטיפולים הניתנים כיום לחולי ITP אינם מכוונים לרפא את המחלה. כלומר, המטרה אינה בהכרח להפסיק את ייצור הנוגדנים הגורמים לפגיעה בטסיות אלא להביא את המטופל/ת לרמת טסיות שתמנע את הסיכון לדמם משמעותי, או תצמצם אותו למינימום. באופן זה יתאפשר למטופל/ת לקיֵּם אורח חיים שגרתי באיכות חיים טובה. מנגנוני הפעולה של מַרְבִּית התרופות השכיחות לטיפול ב-ITP כוללים אחת או יותר מהפעולות שלהלן:
- השפעה על פעילות המערכת החיסונית (באמצעות דיכוי פעילות המערכת החיסונית או שינוי פעילותה), על מנת שתפסיק לתקוף את הטסיות.
- עידוד ייצור של טסיות באמצעות חיקוי פעולת הגורמים הטבעיים האחראים לייצור תקין של טסיות במח העצם.
- השפעה על פינוי הטסיות ופירוקן.
לפירוט התרופות הניתנות כיום לחולי ITP לחצו כאן.
התאמת טיפול אישית לפי פרמטרים שונים
הרופא/ה המטפל/ת יבחרו בטיפול המותאם אישית למטופל/ת, בהתבסס על כמה גורמים:
- התסמינים – תופעות דמם: תכיפות, סוג (כמה זה מסכן את המטופל/ת), צורך באשפוזים חוזרים, צורך בשימוש בתרופות נוספות
- גורמי סיכון לדמם עור וריריות
- רמת ספירת הטסיות
- משך המחלה (אבחנה חדשה? מחלה כרונית?)
- סבילות לטיפול (כולל תגובות לתרופה ותופעות לוואי)
- זמינות התרופה המוצעת: האם היא בסל? האם יש ביטוחים משלימים?
- העדפת המטופל/ת: דיון בהעדפת המטופל/ת יכלול התייחסות להיבטים שונים הכוללים את יחס המטופל/ת ל-ITP. בין השאר יש לתת את הדעת לשיקולים שלהלן:
- אורח החיים האישי, האופי, עיסוק ותחביבים: האם הוא כולל פעילות ספורט או פעילות פנאי הכרוכות בסיכון גבוה לפציעה (רכיבה על אופני שטח, עיסוק באומנויות לחימה לסוגיהן וכד')? עד כמה העיסוק הזה חשוב לאיכות החיים של המטופל/ת?
- מה מידת ההיענות של המטופל/ת לטיפול תרופתי? והן האם ישנה 'רשת ביטחון' משפחתית או חברתית?
- תחושות המטופל/ת – השְׁלָמה עם מספר טסיות נמוך, מול הבעת חרדה מסיכון לדימומים. חיים לצד דימומים קלים, לעומת הבעת מבוכה חברתית מריבוי הֶמטומות (שטפי דם פנימיים) בעור (למשל, אמירות כמו: "אני נראית כמו אישה מוכה, כל הזמן שואלים אותי לגבי הכתמים הכחולים", או "אני נמנעת מללכת לבריכה כי אז רואים את הסימנים הכחולים", וכד').
- תוכניות אישיות: בהֶקְשֵׁר של היריון – חשוב לדון באפשרויות הטיפוליות המותרות בהיריון ובהנקה.
- העדפה של סוגי טיפול שונים: נטילת תרופות מִדֵּי יום מול זריקה שבועית, יכולת לשמור על משטר תזונתי ועד כמה תופעות לוואי כמו נטייה להשמנה או שינויים במצב הרוח ישפיעו על אורח החיים ועל איכותם.
- לגבי כריתת טחול: הסיכוי שניתוח יביא לרמיסיה ארוכת-טווח ("להיפטר מזה אחת ולתמיד" – סיכוי של כ-60%), מול שיקולים המובילים להימנעות מניתוח הכרוך בכריתת איבר, וסיבוכיו האפשריים.
לצד השיקולים בבחירת הטיפול הרפואי, יש להדגיש כי במקרים רבים, מחלת ITP מתבטאת בירידה קלה עד בינונית במספר הטסיות, ואינה מחייבת טיפול תרופתי אלא מעקב בלבד.
משך הטיפול
נקבע לפי ספירת הטסיות, תגובת המטופל/ת לטיפול, והסיבוכים עקב הטיפול (אם ישנם). בחלק מהתרופות יש להשתמש לפרק זמן קצוב, על פי ההנחיות הרפואיות, וישנן תרופות שהתגובה להן מושהית ונדרשים ימים עד שבועות ואף חודשים להשגת התוצאה הרצויה.
פרק הזמן הנדרש להשגת תגובה
אין זמן אחיד וקבוע להשגת תגובה מאחר שלכל תרופה מנגנון פעילות שונה. ברוב הטיפולים הקיימים מדובר על פרק זמן שנע בין ימים בודדים לכמה שבועות ואפילו חודשים.
מה קורה כשיש צורך בפעולות פולשניות או כירורגיות (ניתוח, טיפול שיניים)?
בדרך כלל מטופל/ת עם ספירת טסיות מעל 50 אלף לממ"ק לא נזקק/ת לטיפול מיוחד למעֵט במצבים בהם יש לעבור פעולות פולשניות כגון: ניתוח, טיפול כירורגי בשיניים, טיפול אצל שינן / שיננית, וסוגי טיפול אחרים. הצורך בקבלת טיפול ייעודי לפני פעולה כזו ייקבע על פי סוג הפעולה, חיוניותה ומידת הסיכון לדמם הכרוכה בביצועה. בכל מקרה, לפני קיום פעולות אלה יש להתייעץ עם הרופא/ה המטפל/ת.
פעולות פולשניות אחרות כגון זריקת אפידורל דורשות התייעצות רפואית עם הרופא/ה המטפל/ת. רמת הטסיות הנדרשת תיקבע בהתאם למצבה הרפואי של היולדת. גם לפני פעולות 'פשוטות' לכאורה כגון: רפלקסולוגיה, עיסוי, קעקועים, צלילה, טיסה (במיוחד טיסה ארוכה) ושהייה ממושכת בחו"ל, יש להתייעץ עם הרופא/ה המטפל/ת בדבר רמת הטסיות המינימלית בהתאם לפעילות שאותה מבקשים לבצע.
מעקב
המעקב אחר רמת הטסיות (באמצעות ספירת דם) יבוצע על פי הנחיית הרופא/ה המטפל/ת. אם הערכים נמוכים, בלתי יציבים או אם ישנם סימני דמם, יתכנו מצבים בהם תבוצענה ספירות דם לעיתים תכופות יותר במטרה לנטר את מצב הטסיות ואת כמותן, ולטפל בהתאם לצורך, הכל על פי שיקול דעת הרופא/ה המטפל/ת. פעולות פולשניות כגון ניתוח או טיפול שיניים מחייבות ביצוע בדיקה מקדימה של רמת הטסיות, התייעצות עם הרופא/ה המטפל/ת והיערכות מקדימה ככל שיש צורך בכך.
קווי הטיפול
מימון ציבורי לקווי הטיפול בישראל מוכתב על ידי ועדת הסל שקובעת את סדר הטיפול (סדר מתן התרופות) אשר ימומן על ידה.
כל קו טיפול מייצג שלב בטיפול במחלה. ועדת הסל מונה אֵילוּ תרופות כלולות בכל קו טיפול. כאשר פועלים לפי סדר מתן התרופות שקובעת ועדת הסל, ניתן לקבל את המימון המוקצה לכך, באמצעות קופות החולים.
אם לאחר ייעוץ רפואי מתקבלת המלצה 'לדלג' על קווי טיפול מסוימים או על תרופה המוכתבת במסגרת קווי הטיפול, יש להגיש בקשה לוועדות החריגים בקופות החולים, או להשיג לכך מימון פרטי (למשל באמצעות הביטוחים הרפואיים הפרטיים, או על ידי מימון עצמי).
כבר בתחילת התהליך מומלץ לבקש הסבר מהרופא/ה המטפל/ת על כל קווי הטיפול ואפשרויות הטיפול, גם אם אינם כלולים בסדר שאותו מכתיבה ועדת הסל. זאת כדי לבדוק מהן האפשרויות העומדות לרשות המטופל/ת, ולשוחח על כך עם הרופא/ה (ניתן לבקש לשנות את הסדר, אבל אז ייתכן שקופות החולים יסרבו למממן את הטיפול, ואפשר יהיה למממן אותו באמצעות ביטוחים פרטיים – ככל שהם מכסים את הטיפולים הללו).
לפירוט לגבי כל אחת מהתרופות לחצו על הקישור למעבר לחלק 'תרופות והליכים רפואיים' באתר.
* לעיתים, על פי שיקול הדעת המקצועי ומצב המטופל/ת, הרופא/ה יחליטו לשנות את הסדר או לשלֵּב בין התרופות השונות תוך התחשבות בהתוויות קופת החולים, או מדיניות חברות הביטוח (למטופלים בעלי ביטוח פרטי המעוניינים להפעילו).
הקו הראשון של הטיפול
- סטרואידים.
- IVIG – אימונוגלובולינים (תרופות המורכבות מנוגדנים, ניתנות כעירוי תוך-ורידי).
- אנטי D – בעיקר בילדים.
אין צורך לבצע את כל הטיפולים המנויים בקו הטיפול הראשון כדי לעבור לקו הטיפול השני. מיצוי טיפול בסטרואידים או IVIG (אימונוגלובולינים) מאפשר מעבר לקו טיפול שני.
לפירוט לגבי כל אחת מהתרופות לחצו על הקישור למעבר לחלק 'תרופות והליכים רפואיים' באתר.
הקו השני של הטיפול
- תרופות מסוג מזרזי קולטן של תרומבופוייטין – תרופות מסוג TPO-RA, ובהן אנפלייט (Romiplostim), רבולייד (Eltrombopag) או אופזורו / דופטלט (Avatrombopag). תכשירים אלה מחקים את פעולת ההורמון הטבעי תרומבופוייטין (המסומן בקיצור TPO), ולכן הם נקראים 'תרופות תרומבומימטיות'. התרופות הללו מעודדות ייצור טסיות במח העצם באופן בטוח, ללא סכנת דימום. מחקרים מראים תגובה טובה לטיפול של יותר מ-90 אחוזי הצלחה, וכי חלק מהמטופלים המקבלים טיפול זה צפויים להיכנס להפוגה במחלה.
- תרופה ביולוגית שהיא נוגדן כנגד תאי מערכת החיסון האחראים על יצירת הנוגדנים (כנגד לימפוציטים מסוג B) – התרופה נקראת ריטוקסימאב (Rituximab) (שמות מסחרים – מבתרה / מבטרה (Mabthera) טרוקסימה, ריטוקסן ועוד). התרופה בהתוויה הרפואית שלה לא רשומה לטיפול במחלת ITP, אך נמצא שהיא עוזרת בכ 50% עם השפעה לאורך זמן של כ 30%.
לפירוט לגבי כל אחת מהתרופות לחצו על הקישור למעבר לחלק 'תרופות והליכים רפואיים' באתר.
הקו השלישי של הטיפול
הטיפולים או התרופות בקו טיפול זה ניתנים על פי קביעת סל הבריאות לאחר כישלון או מיצוי טיפול בתרופות הקו השני, או בחלק מהן.
- פוסטמטיניב (Tavalisse): Spleen tyrosine kinase (SYK) – תכשיר זה מעכב פעולה של אנזים המונע סילוק של הטסיות הפגועות על ידי הטחול. התכשיר איננו מאושר לילדים.
- כריתת טחול – זהו קו טיפול המיועד למטופלים שלא הגיבו לקווי הטיפול הקודמים שהוזכרו, או שמסיבות רפואיות שונות אינם יכולים לקבל קווי טיפול אלה.
- תרופות הפעולות כנגד מערכת החיסון כולל – סלסלפט (MMF), אימורן, סירולימוס, ציקלוספורין ועוד.
לפירוט לגבי התרופות וההליכים הרפואיים לחצו על הקישור למעבר לחלק 'תרופות והליכים רפואיים' באתר.
שיח עם הרופא המטפל לפני תחילת טיפול חדש ושאלות שיש לשאול
מובאים להלן פרטים כלליים בלבד. למידע מלא (לרבות הגבלות מזון, שימוש באלכוהול, נהיגה, היריון והנקה, התנגשויות בין תרופות, תופעות לוואי וכיוצא באלה) – יש לעיין בעלון לצרכן המתפרסם הן בצמוד לתרופה והן באינטרנט (באתרים כגון: אתר המידע התרופתי של ארגון הרוקחות בישראל, מאגר התרופות של משרד הבריאות, ויקיתרופות, אתר שירותי בריאות כללית, ואחרים). ככלל, יש להיוועץ ברופא/ה המטפל/ת ולדווח להם על כל הבעיות הרפואיות שעימן המטופל/ת מתמודד/ת, ולגבי התרופות שאותן המטופל/ת נוטל/ת, בטרם יוחלט על המשך הטיפול הרפואי.
כדי שאנו, כמטופלים, נוכל להחליט מהו סוג הטיפול המועדף עלינו, חשוב שיהיה בידינו כל המידע הרלוונטי לצורך קבלת החלטה זו.
יש לשאול את הרופא לפני תחילת טיפול חדש את השאלות הבאות:
- מהו אופן נטילת התרופה? פומי (כדורים דרך הפה) / עירוי / זריקה תת-עורית או כל אופן נטילה אחר.
- מהי תדירות הטיפול (יומית / שבועית / אחת לכמה ימים / שבועות)? ומהו המינון שיש לקחת בכל פעם?
- האם ישנן הגבלות תזונה עם נטילת התרופה? בירור אם ישנם סוגי מזון שמפריעים לספיגת התרופה ולכן אסור לצרוך אותה בסמוך להם. האם התרופה צריכה להילקח על קיבה ריקה או אולי דווקא במהלך או אחרי ארוחה?
- איך מאחסנים את התרופה? בקירור / בטמפרטורת החדר?
- האם ישנן תופעות לוואי הכרוכות בנטילת התרופה? תופעות צפויות / שכיחות, ואם ישנן, מָהֵן.
- האם בעיה רפואית אחרת שלי עלולה להפריע לנטילת התרופה?
- האם להרחיק תרופה זו מנטילת תרופות אחרות שאני מקבל/ת? האם יש סיכוי להתנגשות בין התרופות?
- האם נטילת התרופה מצריכה ביצוע בדיקות תקופתיות? (בדיקות דם, עיניים, תפקודי כבד וכד').
חשוב לתת את הדעת לגבי ההיבטים הללו בכל סוג טיפול, כיוון שישנהּ משמעות למידת התאמַת הטיפול להעדפות האישיות של כל מטופל/ת, ולסגנון החיים שלו או שלה. כך, ייתכן שחולה הנוהג לטוס בתדירות גבוהה לצורכי עבודה או לצרכים פרטיים, עשוי להעדיף תרופה שאינה מצריכה קירור או טיפול המתבצע בתדירות נמוכה יותר.
תרופות שעל חולי ITP להימנע מליטול
מומלץ לחולי ITP להימנע מליטול משככי כאבים ותרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים (NSAIDs). עם אלה נמנים לדוגמה אספירין או תרופות המכילות איבופרופן, המוכר גם בשמות מסחריים אחרים כגון: אדוויל, נורופן, אדקס, קומבודקס ועוד. תרופות אלו משפיעות על תפקוד הטסיות ולכן עלולות להחמיר את סמני הדמם במקרים של תרומבוציטופניה.
יש לבדוק היטב בעלון לצרכן של כל תרופה אם היא מעודדת דימומים, או שלא מומלץ ליטול אותה בעת נטייה לדימומים. כמו כן לבדוק אם היא עלולה לגרום לתרומבוציטופניה.
לפני נטילת כל תרופה יש להיוועץ ברוקח/ת, ולוודא שהתרופה מתאימה לחולי ITP.
תרופות והליכים רפואיים
– סטרואידים
מובאים להלן פרטים כלליים בלבד. למידע מלא, לרבות הגבלת מזון, שימוש באלכוהול, נהיגה, היריון והנקה, התנגשויות בין תרופות, תופעות לוואי וכיוצא באלה – יש לעיין בעלון לצרכן המתפרסם הן בצמוד לתרופה והן באינטרנט (באתרים כגון: אתר המידע התרופתי של ארגון הרוקחות בישראל, מאגר התרופות של משרד הבריאות, ויקיתרופות, אתר שירותי בריאות כללית ואחרים). ככלל, יש להיוועץ ברופא/ה המטפל/ת ולדווח לו / לה על כל הבעיות הרפואיות שעימן המטופל/ת מתמודד/ת, ולגבי התרופות שאותן המטופל/ת נוטל/ת, בטרם יוחלט על המשך הטיפול הרפואי.
שם מסחרי: עקב ריבוי הסוגים השונים וההתוויות השונות של הסטרואידים, הושמטה רשימת היבואנים ושמות תכשירים אלו. הרופא/ה המטפלת יקבעו מהי התרופה המתאימה ביותר למצב הרפואי של המטופל/ת. התרופות השכיחות מבין הסטרואידים הן פרדניזון, דקסמתזון והידרוקורטיזון.
סל הבריאות: כלול, בקו טיפול ראשון.
מדכא חיסון: כן (בנטילה ממושכת).
אופן נטילת התרופה: תכשירים סטרואידיים משווקים כטבליות לבליעה, סירופ לילדים או ניתנים בעירוי לווריד.
מתי ניתן לראות שיפור: עלייה בספירת הטסיות צפויה בתוך ימים ספורים עד שבועיים.
פעילות רפואית: הסטרואידים מעכבים את הקישור של הטסיות לנוגדנים וכך פחות טסיות נהרסות והכמות שלהם בדם עולה.
כ-60%-80% מהמטופלים יגיבו לטיפול בסטרואידים עם ייצוב ושיפור בנטייה לדמם ובכמחציתם התגובה הטובה תימשך גם לאחר הפסקת הטיפול.
בטיפול ממושך, בעיקר במינונים הגבוהים, לנטילת הסטרואידים עלולות להיות תופעות לוואי רבות, חלקן קשות, הן לטווח הקצר הן לטווח ארוך. לכן, לרוב לא מומלץ לטפל באמצעות סטרואידים לאורך זמן. בהנחיות האיגוד הבינלאומי של ההמטולוגים מומלץ כיום על טיפול לתקופה שאורכה לא יעלה על שישה שבועות. עם זאת ישנם חולים המקבלים מינון נמוך לאורך זמן, המסייע להם להגיע לתוצאות טובות.
לאחר נטילת סטרואידים באופן רצוף מֵעֵבֶר לעשרה ימים, יש לרדת בהדרגה במינון התרופה. הפסקה פתאומית ולא מבוקרת עלולה לגרום לתופעות לוואי מְסכנות חיים.
בילדים ההמלצה היא לתת טיפול במינון גבוה למשך 4 ימים ללא צורך בהפסקה הדרגתית.
במצבים שבהם נדרשת עלייה מהירה במספר הטסיות (כגון: מצבי דמם חד (אקוטי), לפני ניתוח דחוף, דמם בלתי נשלט בווסת החודשית וכד'), ייתכן שיומלץ על טיפול המשלב נטילת סטרואידים עם IVIG, לעיתים אף עם תכשירים נוספים, כמו TPO (תרומבופוייטין).
בשל ריבוי תופעות הלוואי וההתניות לשימוש בתרופות מסוג זה, יש לספֵּק לרופא/ה המטפל/ת טרם קבלת המרשם מידע לגבי מחלות המטופל/ת וכלל התרופות ותוספי המזון שאותם הוא / היא צורכים, כדי למנוע תופעות לוואי בלתי רצויות והתנגשויות בין התרופות.
למידע שחשוב לבקש לפני שנוטלים תרופה בפעם הראשונה,
ובעת שמחליפים תרופה, לחצו כאן
– אימונוגלובולינים (IVIG)
מובאים להלן פרטים כלליים בלבד. למידע מלא, לרבות הגבלת מזון, שימוש באלכוהול, נהיגה, היריון והנקה, התנגשויות בין תרופות, תופעות לוואי וכיוצא באלה – יש לעיין בעלון לצרכן המתפרסם הן בצמוד לתרופה והן באינטרנט (באתרים כגון: אתר המידע התרופתי של ארגון הרוקחות בישראל, מאגר התרופות של משרד הבריאות, ויקיתרופות, אתר שירותי בריאות כללית ואחרים). ככלל, יש להיוועץ ברופא/ה המטפל/ת ולדווח לו / לה על כל הבעיות הרפואיות שעימן המטופל/ת מתמודד/ת, ולגבי התרופות שאותן המטופל/ת נוטל/ת, בטרם יוחלט על המשך הטיפול הרפואי.
שם מסחרי: עקב ריבוי הסוגים השונים וההתוויות השונות של התכשירים מסוג IVIG, הושמטה רשימת שמות תכשירים אלו. הרופא/ה המטפל/ת יקבעו מהי התרופה המתאימה ביותר למצב הרפואי של המטופל/ת.
סל הבריאות: כלול, בקו טיפול ראשון.
מדכא חיסון: לא.
אופן נטילת התרופה: עירוי תוך-ורידי. ניתן בבית חולים או במרכזי אשפוז יום. התרופה ניתנת בקצב איטי. כהכנה ניתנים בדרך כלל טיפולים כנגד כאב ראש וכנגד אלרגיה.
מתי ניתן לראות שיפור: השפעת הטיפול באימונוגלובולינים מהירה ומתרחשת בתוך יום עד ארבעה ימים, אך לרוב היא קצרת מועד. בשל כך טיפול זה משמש כגישור וכ'עזרה ראשונה' בעיקר בניתוחים וכהכנה להליכים רפואיים, או בהמְתנה להשפעת תרופות אחרות. אצל חלק מהחולים משך השפעת התרופה יכול להיות ארוך יותר ולהגיע עד שלושה חודשים.
פעילות רפואית: חיזוק מערכת החיסון.
IVIG הוא עירוי תוך-ורידי מרוכז של נוגדנים המופקים ממקור אנושי (תוצר סינון דם של תורמים בריאים). הנוגדנים מביאים לחסימה של קולטנים לנוגדנים בטחול, ובכך מפחיתים את הנזק הנגרם על ידם.
אצל חולים רבים השפעת אימונוגלובולינים קצרת מועד (כשלושה שבועות). תרופה זו יעילה כגישור וכ'עזרה ראשונה' למי שמִּספר טסיות הדם שלו נמוך מאוד, ברמה המחייבת טיפול דחוף, או בשל צורך בפעולה מיידית להעלאת הטסיות, למשל לקראת ניתוח.
כ-80% מכלל המטופלים יגיבו לתכשיר זה.
לפני קבלת העירוי יש מקום לבדוק את רמת האימונוגלובולינים של המטופל/ת, כדי לשלול אפשרות (נדירה) של חֶסֶר מוחלט בסוג מסוים של אימונוגלובולין (IgA). זאת כיוון שבמצב נדיר זה עלולה להתפתח תגובה אלרגית קשה.
לעיתים נטילת תרופה זו כרוכה בתופעות לוואי. לרשימת תופעות אלה יש לעיין בעלון לצרכן.
טרם נטילת התרופה על המטופל/ת לדווח לרופא/ה לגבי קיום מחלות נלוות כגון: סוכרת, מחלת לב, מחלת כליה, מחסור באימונוגלובולינים מסוג IgA או אם יש לו/לה נוגדנים לאימונוגלובולינים מסוג IgA, או על מצב של קרישיות יתר.
ככלל, יש להיוועץ ברופא/ה המטפל/ת ולדווח להם על כל הבעיות הרפואיות שעימן המטופל/ת מתמודד/ת, ולגבי התרופות שאותן המטופל/ת נוטל/ת, בטרם יוחלט על המשך הטיפול הרפואי.
למידע שחשוב לבקש לפני שנוטלים תרופה בפעם הראשונה,
ובעת שמחליפים תרופה, לחצו כאן
– אנטי D
מובאים להלן פרטים כלליים בלבד. למידע מלא, לרבות הגבלת מזון, שימוש באלכוהול, נהיגה, היריון והנקה, התנגשויות בין תרופות, תופעות לוואי וכיוצא באלה – יש לעיין בעלון לצרכן המתפרסם הן בצמוד לתרופה והן באינטרנט (באתרים כגון: אתר המידע התרופתי של ארגון הרוקחות בישראל, מאגר התרופות של משרד הבריאות, ויקיתרופות, אתר שירותי בריאות כללית ואחרים). ככלל, יש להיוועץ ברופא/ה המטפל/ת ולדווח לו / לה על כל הבעיות הרפואיות שעימן המטופל/ת מתמודד/ת, ולגבי התרופות שאותן המטופל/ת נוטל/ת, בטרם יוחלט על המשך הטיפול הרפואי.
שם מסחרי: Rh immune globulin (RhIg) (anti D).
שם רפואי: באיירו-די (BayRho-D); רופילק 300 (Rhophylac 300) יבואן: BEHRING
סל הבריאות: כלול, בקו טיפול ראשון.
מדכא חיסון: לא
אופן נטילת התרופה: עירוי לוריד.
מתי ניתן לראות שיפור: תגובה לטיפול תתרחש בדרך כלל בתוך 4-5 ימים בכ-80% מהמטופלים, אולם לרוב מדובר בתגובה חולפת, קצרת מועד.
פעילות רפואית: תרופת RhIg (הידועה גם בשם אנטי D) מכילה נוגדנים ספציפיים מסוג 'אימונוגלובולין G'. הנוגדנים הקשורים לכדוריות האדומות נקשרים לתאים הבולענים (פאגוציטים) בטחול ובכך מונעים את סילוק הנוגדנים עם הטסיות. למעשה ה-אנטי D משמש מעכב תחרותי. כיוון שאתרי הקישור תפוסים בנוגדנים עם הכדוריות האדומות, לא נתפסות הטסיות. לאור מנגנון הפעולה של התרופה, הטיפול מתאים לבעלי סוג דם Rh+, בעלי טחול, שנשללה אצלם אנמיה המוליטית אוטואימונית (בדיקת DAT (קומבס) שלילית), ואשר רמת ההמוגלובין שלהם היא מעל 10 גר' לדציליטר. לאחר קבלת הטיפול רצוי ליטול חומצה פולית עד לעליית ההמוגלובין לרמתו הבסיסית.
לאנטי D אין התוויה רשומה לטיפול ב-ITP. בשל הסיכון להתפתחות אנמיה משמעותית בעקבות המתן, הטיפול פחות בשימוש בקרב המבוגרים, וניתן בעיקר בילדים. יש לציין שאנטי D משמש גם כטיפול למניעת התפתחות נוגדנים לכדוריות דם אדומות מסוג Rh חיובי אצל נשים עם סוג דם Rh שלילי. אך יש הבדל במינון וצורת מתן התרופה.
ככלל, יש להיוועץ ברופא/ה המטפל/ת ולדווח להם על כל הבעיות הרפואיות שעימן המטופל/ת מתמודד/ת, ולגבי התרופות שאותן המטופל/ת נוטל/ת, בטרם יוחלט על המשך הטיפול הרפואי.
למידע שחשוב לבקש לפני שנוטלים תרופה בפעם הראשונה,
או טרם נטילת תרופה חדשה, לחצו כאן
– מבתרה (Rituximab)
מובאים להלן פרטים כלליים בלבד. למידע מלא, לרבות הגבלת מזון, שימוש באלכוהול, נהיגה, היריון והנקה, התנגשויות בין תרופות, תופעות לוואי וכיוצא באלה – יש לעיין בעלון לצרכן המתפרסם הן בצמוד לתרופה והן באינטרנט (באתרים כגון: אתר המידע התרופתי של ארגון הרוקחות בישראל, מאגר התרופות של משרד הבריאות, ויקיתרופות, אתר שירותי בריאות כללית ואחרים). ככלל, יש להיוועץ ברופא/ה המטפל/ת ולדווח לו / לה על כל הבעיות הרפואיות שעימן המטופל/ת מתמודד/ת, ולגבי התרופות שאותן המטופל/ת נוטל/ת, בטרם יוחלט על המשך הטיפול הרפואי.
שם רפואי: ריטוקסימאב (Rituximab)
שמות מסחריים:
1. מבתרה או מבטרה (Mabthera) יבואן: רוש
2. ריקסתון (Rixathon) יבואן: נוברטיס פארמה
3. טרוקסימה (Truxima) יבואן: פָּדָגִיסה
4. רוקסיאנס (Ruxience) יבואן: פייזר
סל הבריאות: כלול, בקו טיפול שני.
מדכא חיסון: כן.
היריון והנקה: יש להיוועץ עם הרופא המטפל.
אופן נטילת התרופה: ריטוקסימאב ניתנת בארבעה מחזורים שבועיים בעירוי תוך-ורידי ותחת השגחה רפואית. כדי למנוע תגובה אלרגית חריפה, מקובל לתת לפני הטיפול נוגד כאב וחום, נוגד אלרגיה (אנטי-היסטמין), ולעיתים גם סטרואידים. מאותה סיבה, העירוי הראשון ניתן בקצב איטי על פני כמה שעות. היה ומתפתחת תגובה אלרגית, ניתן להאט את העירוי או לעצור אותו, ולחדשו לאחר שהתגובה חולפת.
מתי ניתן לראות שיפור: פרק הזמן עד להשפעה מיטיבה משתנה, ונע בין שבועיים מקבלַת המנה הראשונה (בדרך כלל) עד זמן ממושך של כמה חודשים. משך התגובה אינו ניתן לחיזוי: תגובה טובה (עליה בספירת הטסיות) לריטוקסימאב מושגת לרוב בכ-60%-80% מהמטופלים, וכ-30%-50% ישמרו על ספירת טסיות בטוחה לאורך זמן.
פעילות רפואית: ריטוקסימאב היא טיפול ביולוגי המבוסס על נוגדן חד-שבטי שמסלק תאים (לימפוציטים) המייצרים נוגדנים עצמיים כנגד הטסיות.
לריטוקסימאב אין התוויה רשומה לטיפול ב-ITP, אך הטיפול ניתן לעיתים לחולים במחלות אוטואימוניות, בין השאר לחולי ITP. טיפול זה מתאים גם לחולים שעברו כריתת טחול.
עקב חשש להתעוררות זיהומים כרוניים כגון דלקת כבד נגיפית B (הפטיטיס בי), מקובל להקדים ולבצע בדיקות להערכת נשאוּת להפטיטיס סי ולהפטיטיס בי. כמו כן רצוי לבדוק את הרמה הבסיסית של אימונוגלובולינים, שכּן הטיפול עלול לפגוע בתגובת הנוגדנים לחיסונים שונים. טרם קבלת הטיפול מומלץ לקבל גם חיסון כנגד דלקת ריאות וחיסון כנגד שפעת. אין לטפל בריטוקסימאב בזמן מחלת חום פעילה.
לפני שמתחילים להשתמש בתרופה מומלץ לבצע סדרת בדיקות ולהשלים חיסונים נדרשים.
ככלל, יש להיוועץ ברופא/ה המטפל/ת ולדווח להם על כל הבעיות הרפואיות שעימן המטופל/ת מתמודד/ת, ולגבי התרופות שאותן המטופל/ת נוטל/ת, בטרם יוחלט על המשך הטיפול הרפואי.
למידע שחשוב לבקש לפני שנוטלים תרופה בפעם הראשונה,
ובעת שמחליפים תרופה, לחצו כאן
– הקסקפרון – חומצה טראנקסמית (Tranexamic Acid)
תרופה זו אינה משתייכת לקווי הטיפול ב-ITP והיא ניתנת כטיפול נלווה / טיפול עזר.
מובאים להלן פרטים כלליים בלבד. למידע מלא, לרבות הגבלת מזון, שימוש באלכוהול, נהיגה, היריון והנקה, התנגשויות בין תרופות, תופעות לוואי וכיוצא באלה – יש לעיין בעלון לצרכן המתפרסם הן בצמוד לתרופה והן באינטרנט (באתרים כגון: אתר המידע התרופתי של ארגון הרוקחות בישראל, מאגר התרופות של משרד הבריאות, ויקיתרופות, אתר שירותי בריאות כללית ואחרים). ככלל, יש להיוועץ ברופא/ה המטפל/ת ולדווח לו / לה על כל הבעיות הרפואיות שעימן המטופל/ת מתמודד/ת, ולגבי התרופות שאותן המטופל/ת נוטל/ת, בטרם יוחלט על המשך הטיפול הרפואי.
שם רפואי: חומצה טראנקסמית (Tranexamic Acid) תרופות נוגדות פיברינוליזה (תהליך סילוק קרישי הדם ממחזור הדם).
שמות מסחריים:
1. הקסקפרון (Hexakapron) יבואן: טבע
2. טראנקס להזרקה (Tranex Injection): יבואן: ליברה
סל הבריאות: כלול, ניתנת כטיפול עזר ללא קשר לקווי הטיפול.
מדכא חיסון: לא
היריון והנקה: מטופלת הרה או מניקה – יש להתייעץ עם הרופא או עם הרוקח לפני נטילת התרופה.
אופן נטילת התרופה: טבליות / עירוי תוך-ורידי. ניתן לחצות את הטבלייה בקו החצי המסומן עליה. בעלון המידע אין מידע לגבי כתישת הטבלייה אך יש דיווחים על כתישת הטבלייה בילדים המתקשים בבליעת טבליות עם בטיחות ויעילות טובים. יש ליטול את התרופה תמיד עם כוס מים. אם מדובר בטיפול בדמם בחלל הפה או במניעתו, ניתן להשתמש בתכשיר המיועד לעירוי תוך ורידי גם כשטיפת פה בלבד, לטפטוף לאף מדמם או אפילו כטיפול מקומי על פצע בעור. יש דיווחים על מתן התכשיר המיועד לעירוי תוך ורידי דרך הפה לילדים עם בטיחות ויעילות טובים.
מתי ניתן לראות שיפור: בשטיפות פה או בעירוי תוך-ורידי – באופן מיידי. בנטילת טבליות בתוך כמה שעות.
פעילות רפואית: תרופה זו מיועדת למניעת דימומים או לטיפול בדימום פעיל. היא מעכבת חלק אחר של מנגנון הקרישה, עוזרת לייצב קריש ואינה משפיעה באופן ישיר על מספר הטסיות או על תפקודן. עיקר השימוש בתרופה זו הוא במצבים שבהם ספירת הטסיות נמוכה, עם תופעות דמם כגון דמם מהחניכיים או בנוכחות דמם וסתי כבד. התוויה נוספת לשימוש בתרופה היא צורך בפעולה עם סיכון לדמם בנוכחות מספר טסיות נמוך. לדוגמה, צורך בביצוע עקירת שן דחופה.
ככלל, יש להיוועץ ברופא/ה המטפל/ת ולדווח להם על כל הבעיות הרפואיות שעימן המטופל/ת מתמודד/ת, ולגבי התרופות שאותן המטופל/ת נוטל/ת, בטרם יוחלט על המשך הטיפול הרפואי.
למידע שחשוב לבקש לפני שנוטלים תרופה בפעם הראשונה,
ובעת שמחליפים תרופה, לחצו כאן
– רבולייד (Eltrombopag)
מובאים להלן פרטים כלליים בלבד. למידע מלא, לרבות הגבלת מזון, שימוש באלכוהול, נהיגה, היריון והנקה, התנגשויות בין תרופות, תופעות לוואי וכיוצא באלה – יש לעיין בעלון לצרכן המתפרסם הן בצמוד לתרופה והן באינטרנט (באתרים כגון: אתר המידע התרופתי של ארגון הרוקחות בישראל, מאגר התרופות של משרד הבריאות, ויקיתרופות, אתר שירותי בריאות כללית ואחרים). ככלל, יש להיוועץ ברופא/ה המטפל/ת ולדווח לו / לה על כל הבעיות הרפואיות שעימן המטופל/ת מתמודד/ת, ולגבי התרופות שאותן המטופל/ת נוטל/ת, בטרם יוחלט על המשך הטיפול הרפואי.
שם רפואי: אלתרומבופאג (Eltrombopag)
שם מסחרי: רבולייד (Revolade) יבואן: נוברטיס פארמה
סל הבריאות: כלול, בקו טיפול שני.
מדכא חיסון: לא
הגבלות שיווק: הטיפול מאושר לילדים מעל גיל 6 שנים. במקרים מסוימים ניתן לתת את התרופה לילדים צעירים יותר ולשם כך יש למלא טופס 29ג של משרד הבריאות (בקשה לאישור תרופה רשומה, אך לא בהתוויה), ולקבל אישור לניפוק התרופה מקופת החולים.
היריון והנקה: אין להשתמש ברבולייד במהלך היריון אלא אם הרופא המליץ על כך באופן מפורש שכן ההשפעה על ההיריון אינה ידועה. לא ידוע אם רבולייד עוברת לחלב האם – יש להיוועץ ברופא המטפל גם בנושא זה.
אופן נטילת התרופה: טבלייה הניטלת דרך הפה, אחת ליום. יש לשים לב להתנגשות עם מזונות מסוימים או תוספי מזון. אין להחזיק את התרופה בטמפרטורה גבוהה. יש לבלוע את הטבלייה בשלמותה עם מעט מים. אין מידע לגבי כתישת הטבלייה, חצייתה או לעיסתה. בעת נטילת התרופה ישנן מגבלות תזונתיות. יש לעיין בעלון לצרכן על מנת שלא לאכול מזונות שעלולים לפגוע בספיגת התרופה.
מינון התרופה תלוי בספירת הטסיות ולכן במהלך הנטילה ידרש ניטור של ספירת טסיות. בנוסף, נדרש מעקב רופא עיניים לשלילת התפתחות קטרקט, מעקב אחר תפקודי כבד ובדיקות נוספות בהתאם לשיקול דעת הרופא – בהתחשב במחלות רקע נוספות.
מתי ניתן לראות שיפור: החל מעבור שבועיים עד ארבעה שבועות ממועד תחילת הטיפול.
פעילות רפואית: תרופה המעודדת ייצור טסיות במח העצם באמצעות הפעלת קולטן לתרומבופוייטין (חומר ביולוגי המזרז ייצור טסיות והבשלתן). שייכת למשפחת התרופות התרומבומימטיות.
כ-80% מהמטופלים יגיבו היטב לטיפול זה. תגובה ארוכת-טווח מדווחת עבור עד 60% מהמטופלים, ו-30% ישמרו על מספר טסיות יציב גם לאחר הפסקת הטיפול.
יש ליידע את הרופא/ה המטפל/ת אם המטופל/ת סובל/ת מבעיות בכבד, או מחלות דם אחרות וכן אם קיים סיכון להיווצרות קרישי דם, או שישנהּ נטייה משפחתית לקרישיות יתר. כמו כן, יש לעדכן את הרופא/ה באשר לבעיות קטרקט (עכירות בעדשת העין, אשר מפריעה לראייה).
אין להפסיק ליטול רבולייד בלי להיוועץ ברופא/ה המטפל/ת וללא פיקוח רפואי במסגרתו ייערך מעקב אחר ספירת הטסיות, כדי לבדוק את יעילות הטיפול והתאמתו למטופל/ת.
ספירת טסיות דם גבוהה מדי עלולה להצביע על סיכון מוגבר להיווצרות קרישי דם. עם זאת חשוב לציין כי קרישי דם עלולים להיווצר גם כאשר ספירת הטסיות רגילה ואף נמוכה.
יש לִפנות לקבלת עזרה רפואית אם מופיעים סימנים לקריש דם. עם התסמינים הבולטים למצב זה נמנים: נפיחוּת / כאב / רגישוּת באחת הרגליים, קוצר נשימה פתאומי, במיוחד כשמתלווה לו כאב חד בחזה או נשימה מהירה, כאב בטן, בטן מוגדלת ו/או דם בצואה.
ככלל, יש להיוועץ ברופא/ה המטפל/ת ולדווח להם על כל הבעיות הרפואיות שעימן המטופל/ת מתמודד/ת, ולגבי התרופות שאותן המטופל/ת נוטל/ת, בטרם יוחלט על המשך הטיפול הרפואי.
למידע שחשוב לבקש לפני שנוטלים תרופה בפעם הראשונה,
ובעת שמחליפים תרופה, לחצו כאן
– אנפלייט (Nplate)
מובאים להלן פרטים כלליים בלבד. למידע מלא, לרבות הגבלת מזון, שימוש באלכוהול, נהיגה, היריון והנקה, התנגשויות בין תרופות, תופעות לוואי וכיוצא באלה – יש לעיין בעלון לצרכן המתפרסם הן בצמוד לתרופה והן באינטרנט (באתרים כגון: אתר המידע התרופתי של ארגון הרוקחות בישראל, מאגר התרופות של משרד הבריאות, ויקיתרופות, אתר שירותי בריאות כללית ואחרים). ככלל, יש להיוועץ ברופא/ה המטפל/ת ולדווח לו / לה על כל הבעיות הרפואיות שעימן המטופל/ת מתמודד/ת, ולגבי התרופות שאותן המטופל/ת נוטל/ת, בטרם יוחלט על המשך הטיפול הרפואי.
שם רפואי: רומיפלוסטים (Romiplostim)
שם מסחרי: אנפלייט (Nplate) יבואן: מדיסון פארמה
סל הבריאות: כלול, בקו טיפול שני.
מדכא חיסון: לא
הגבלות שיווק: הטיפול מאושר לילדים מעל גיל שנה.
היריון והנקה: אין להשתמש באנפלייט במהלך היריון אלא אם הרופא המליץ על כך באופן מפורש שכן ההשפעה על ההיריון אינה ידועה.
לא ידוע אם אנפלייט מופרש בחלב אם. לא ניתן לשלול סיכון ליילודים/תינוקות. יש להיוועץ ברופא המטפל גם בנושא זה.
אופן נטילת התרופה: אבקה למהילה והזרקה תת-עורית אחת לשבוע. הזריקה ניתנת על ידי אחות קופת חולים, או אחות מטעם החברה המייבאת את התרופה. ניתן להזריק את התכשיר באופן עצמאי לאחר קבלַת הדרכה מתאימה. המינון של הטיפול נקבע לפי ספירת הטסיות ולכן במהלך הטיפול ידרש ניטור ספירת הטסיות לפי המלצת הרופא המטפל. היבואן מספק שירות של אחים / אחיות המגיעים לבית המטופל ומזריקים את התרופה – על פי הנחיות הרופא המטפל ולאחר פניית הרופא המטפל ליבואן עם הפניה מתאימה.
מתי ניתן לראות שיפור: החל מעבור שבוע עד שבועיים ממועד תחילת הטיפול.
פעילות רפואית: תרופה המעודדת ייצור טסיות במח העצם באמצעות הפעלת קולטן לתרומבופוייטין (חומר ביולוגי המזרז ייצור טסיות והבשלתן). שייכת למשפחת התרופות התרומבומימטיות.
כ-80% מהמטופלים יגיבו לתכשיר זה, לרוב תוך שבוע עד כמה שבועות; עד כ-60% ישמרו על תגובה מספקת לאורך זמן, וכ-30% אף ישיגו הפוגה ארוכת-טווח לאחר הפסקת הטיפול בתרופה.
יש ליידע את הרופא/ה המטפלת במקרה של היריון, הפרעות בקרישת הדם, עישון, הגבלה בניידות (חולים המרותקים למיטה), נטילת טיפול הורמונלי, והפרעות במח העצם.
אין להפסיק ליטול אנפלייט מבלי להיוועץ ברופא/ה המטפל/ת וללא פיקוח רפואי במסגרתו ייערך מעקב אחר ספירת הטסיות כדי לוודא שלא תהיה ירידה חדה בטסיות וכדי לבדוק את יעילות הטיפול והתאמתו למטופל/ת.
ספירת טסיות דם גבוהה מדי עלולה להצביע על סיכון מוגבר לקרישת דם, ובשל כך להיווצרות קרישי דם. עם זאת חשוב לציין כי קרישי דם עלולים להיווצר גם כאשר ספירת הטסיות רגילה ואף נמוכה.
יש לִפנות לקבלת עזרה רפואית אם מופיעים סימנים לקריש דם. עם התסמינים הבולטים למצב זה נמנים: נפיחוּת / כאב / רגישוּת באחת הרגליים, קוצר נשימה פתאומי, במיוחד כשמתלווה לו כאב חד בחזה או נשימה מהירה, כאב בטן, בטן מוגדלת ודם בצואה.
ככלל, יש להיוועץ ברופא/ה המטפל/ת ולדווח להם על כל הבעיות הרפואיות שעימן המטופל/ת מתמודד/ת, ולגבי התרופות שאותן המטופל/ת נוטל/ת, בטרם יוחלט על המשך הטיפול הרפואי.
למידע שחשוב לבקש לפני שנוטלים תרופה בפעם הראשונה,
ובעת שמחליפים תרופה, לחצו כאן
ז- אופזורו (Optzuro) / דופטלט (Doptelet)
מובאים להלן פרטים כלליים בלבד. למידע מלא, לרבות הגבלת מזון, שימוש באלכוהול, נהיגה, היריון והנקה, התנגשויות בין תרופות, תופעות לוואי וכיוצא באלה – יש לעיין בעלון לצרכן המתפרסם הן בצמוד לתרופה והן באינטרנט (באתרים כגון: אתר המידע התרופתי של ארגון הרוקחות בישראל, מאגר התרופות של משרד הבריאות, ויקיתרופות, אתר שירותי בריאות כללית ואחרים). ככלל, יש להיוועץ ברופא/ה המטפל/ת ולדווח לו / לה על כל הבעיות הרפואיות שעימן המטופל/ת מתמודד/ת, ולגבי התרופות שאותן המטופל/ת נוטל/ת, בטרם יוחלט על המשך הטיפול הרפואי.
שם רפואי: אבטרומבופג (Avatrombopag).
שם מסחרי: אופזורו (Optzuro) / דופטלט (Doptelet) יבואן: תרומד פארמה (מדובר באותה תרופה, של אותה חברה, המזוהה בשמות שונים).
סל הבריאות: כלול, בקו טיפול שני.
מדכא חיסון: לא
הגבלות שיווק: התרופה רשומה למבוגרים מעל גיל 18 שנים. במקרים מסויימים ניתן לתת את התרופה לילדים. לשם כך על הרופא למלא טופס 29ג של משרד הבריאות (בקשה לאישור תרופה רשומה, אך לא בהתוויה), ולקבל אישור לניפוק התרופה מקופת החולים.
היריון והנקה: התרופה אינה מומלצת לשימוש בהיריון ובנשים העשויות להרות שאינן משתמשות באמצעי מניעה. הנקה – יש להיוועץ ברופא או ברוקח לפני נטילת התרופה.
אופן נטילת התרופה: טבליה הניטלת דרך הפה אחת ליום פעם ביום, עם אוכל (ללא המגבלות החלות בנטילת רבולייד). אין מידע לגבי כתישה / חצייה או לעיסה של הכדור.
מתי ניתן לראות שיפור: כעבור שבוע עד שבועיים ממועד תחילת הטיפול.
פעילות רפואית: תרופה המעודדת ייצור טסיות במח העצם באמצעות הפעלת קולטן לתרומבופוייטין (חומר ביולוגי המזרז ייצור טסיות והבשלתן). שייכת למשפחת התרופות התרומבומימטיות, בדומה לרבולייד ולאנפלייט. אין להפסיק ליטול אופטזורו / דופטלט מבלי להיוועץ ברופא/ה המטפל/ת וללא פיקוח רפואי במסגרתו ייערך מעקב אחר ספירת הטסיות כדי לוודא שלא תהיה ירידה חדה בטסיות וכדי לבדוק את יעילות הטיפול והתאמתו למטופל/ת.
ככלל, יש להיוועץ ברופא/ה המטפל/ת ולדווח להם על כל הבעיות הרפואיות שעימן המטופל/ת מתמודד/ת, ולגבי התרופות שאותן המטופל/ת נוטל/ת, בטרם יוחלט על המשך הטיפול הרפואי.
למידע שחשוב לבקש לפני שנוטלים תרופה בפעם הראשונה,
ובעת שמחליפים תרופה, לחצו כאן
– אימורן (Imuran)
מובאים להלן פרטים כלליים בלבד. למידע מלא, לרבות הגבלת מזון, שימוש באלכוהול, נהיגה, היריון והנקה, התנגשויות בין תרופות, תופעות לוואי וכיוצא באלה – יש לעיין בעלון לצרכן המתפרסם הן בצמוד לתרופה והן באינטרנט (באתרים כגון: אתר המידע התרופתי של ארגון הרוקחות בישראל, מאגר התרופות של משרד הבריאות, ויקיתרופות, אתר שירותי בריאות כללית ואחרים). ככלל, יש להיוועץ ברופא/ה המטפל/ת ולדווח לו / לה על כל הבעיות הרפואיות שעימן המטופל/ת מתמודד/ת, ולגבי התרופות שאותן המטופל/ת נוטל/ת, בטרם יוחלט על המשך הטיפול הרפואי.
שם רפואי: אזתיופרין (Azathioprine)
שם מסחרי: אימורן (Imuran) יבואן: פריגו ישראל.
סל הבריאות: ITP אינה מופיעה בהתוויות הרשומות לתרופה זו. מקובל לטפל באמצעות תרופה זו בקו טיפול שני ואילך.
מדכא חיסון: כן.
היריון והנקה: יש להשתמש באמצעי מניעה מהימנים כדי להימנע מהיריון בזמן שהמטופלת או בן זוגה נוטלים אימוראן.
אימורן יכולה להעלות את הסיכון לדיכוי של מח העצם בעובר, להפלות או ללידה מוקדמת. עם זאת, ייתכנו מצבים שבהם הרופא ישקול את האפשרות לתת את התרופה לאישה הרה. לכן אם הנך בהיריון או מניקה, או חושבת שאת עשויה להיכנס להיריון או מתכננת היריון – יש להיוועץ ברופא לפני תחילת הטיפול באימורן.
בנוגע להנקה: על היולדת לדווח לרופא המטפל אם בכוונתה להניק שכן החומר הפעיל בתרופה יכול להיות מופרש בכמויות זעירות לחלב האם. מכאן שהנקה אפשרית רק באישור הרופא המטפל, כאשר התינוק נמצא במעקב צמוד לאיתור תופעות לוואי. אם מופיעות תופעות לוואי, יש להפסיק את ההנקה ולפנות לרופא.
אופן נטילת התרופה: טבליות לבליעה. יש ליטול עם מעט מים. מומלץ ליטול את הטבליות שעה לפני אוכל או שלוש שעות לאחר האוכל, עדיף בבוקר. במקרה של כאבי בטן, בחילות והקאות בתדירות גבוהה יש ליצור קשר עם הרופא/ה המטפל/ת או לגשת למוקד או לחדר מיון. אין לחצות את הטבלייה, לשבור או לכתוש אותה. בעת נטילת התרופה ישנן מגבלות תזונתיות. המגבלות מפורטות בעלון לצרכן.
מתי ניתן לראות שיפור: אימורן פועלת לאט יחסית והשפעתה מתחילה להיות מורגשת בחלוף כשלושה חודשים מראשית הטיפול.
פעילות רפואית: דיכוי מערכת החיסון, טיפולים בממאירויות ובמערכת החיסון. בהתווייתה האימורן אינה מיועדת לטיפול ב-ITP, אך בפועל משתמשים בה בחלק מהמקרים לטיפול ב-ITP, לרוב בשילוב סטרואידים. זאת במטרה להוריד את מינון השימוש בסטרואידים (Steroid sparing), או כטיפול משמֵּר לאחר גמילה מסטרואידים.
טרם תחילת הטיפול באימורן יש לדווח לרופא/ה המטפל/ת אם המטופל/ת קיבלו חיסון כלשהו או אם הם עומדים להתחסן, וכן אם הוא או היא סובלים או סבלו בעבר ממחלת כבד או כליה, מאבעבועות רוח או שלבקת חוגרת או בצהבת, וכל פרט רפואי אחר.
אימורן עלולה להגביר את הסיכון לגידולים לרבות סרטן העור, ולכן במהלך הטיפול בתרופה יש להימנע מחשיפה ממושכת לאור השמש, ללבוש ביגוד מגן ולהשתמש בקרם הגנה בעל מקדם הגנה גבוה. כמו כן, הטיפול באימורן עלול לגרום לירידה במספר תאי הדם הלבנים. עקב כך במהלך הטיפול באימורן יש להימנע ממגע עם מי שסובל מאבעבועות רוח או שלבקת חוגרת.
הטיפול בתרופה עלול לעורר מחדש דלקת כבד נגיפית B, אצל חולים שחלו בה בעבר.
אין להפסיק או לשנות את הטיפול בתרופה ללא התייעצות עם הרופא וללא פיקוח רפואי. אין להפסיק או לשנות את הטיפול בתרופה ללא התייעצות עם הרופא. וללא פיקוח רפואי. במסגרת הטיפול יש לבצע מעקב ובדיקות דם – בהתאם להמלצות הרופא המטפל.
ככלל, יש להיוועץ ברופא/ה המטפל/ת ולדווח להם על כל הבעיות הרפואיות שעימן המטופל/ת מתמודד/ת, ולגבי התרופות שאותן המטופל/ת נוטל/ת, בטרם יוחלט על המשך הטיפול הרפואי.
למידע שחשוב לבקש לפני שנוטלים תרופה בפעם הראשונה,
ובעת שמחליפים תרופה, לחצו כאן
– טבליס (Fostamatinib)
מובאים להלן פרטים כלליים בלבד. למידע מלא, לרבות הגבלת מזון, שימוש באלכוהול, נהיגה, היריון והנקה, התנגשויות בין תרופות, תופעות לוואי וכיוצא באלה – יש לעיין בעלון לצרכן המתפרסם הן בצמוד לתרופה והן באינטרנט (באתרים כגון: אתר המידע התרופתי של ארגון הרוקחות בישראל, מאגר התרופות של משרד הבריאות, ויקיתרופות, אתר שירותי בריאות כללית ואחרים). ככלל, יש להיוועץ ברופא/ה המטפל/ת ולדווח לו / לה על כל הבעיות הרפואיות שעימן המטופל/ת מתמודד/ת, ולגבי התרופות שאותן המטופל/ת נוטל/ת, בטרם יוחלט על המשך הטיפול הרפואי.
שם רפואי: פוסטמטיניב (Fostamatinib).
שם מסחרי: טבליס (Tavalisse) יבואן: מדיסון פארמה.
סל הבריאות: כלול בקו טיפול שלישי (לאחר כישלון טיפול בתכשירים ממשפחת התרופות התרומבומימטיות).
מדכא חיסון: כן.
הגבלות שיווק: לא מאושר לשימוש בילדים.
היריון והנקה טבליס עלולה לפגוע בעובר. יש לבדוק אם המטופלת בהיריון לפני תחילת הטיפול בטבליס. אין להניק במשך הטיפול בטבליס עד לפחות חודש אחרי נטילת המנה האחרונה.
אופן נטילת התרופה: טבליות לבליעה. יש ליטול טבליית טבליס בשלמותה, עם מזון או ללא מזון. אין מידע לגבי כתישת הטבלייה, חצייתה או לעיסתה. יש לבלוע את הטבלייה עם מים.
מתי ניתן לראות שיפור: השפעת הטבאליס מורגשת בחלוף כחודש מראשית הטיפול.
פעילות רפואית: תרופה מקבוצת Spleen tyrosine kinase (SYK).
לפני תחילת הטיפול בטבליס יש ליידע את הרופא/ה אם המטופל/ת סובלים מלחץ דם גבוה או מבעיות בכבד, וכן אם המטופלת בהיריון או מתכננת להרות.
במהלך הטיפול יש לדווח באופן מיידי לרופא/ה, לרוקח/ת או לאח/ות אם מופיע אחד התסמינים האלה: עלייה בלחץ הדם, בעיות כבד, שלשולים ו/או ירידה בספירת תאי הדם הלבנים.
ככלל, יש להיוועץ ברופא/ה המטפל/ת ולדווח להם על כל הבעיות הרפואיות שעימן המטופל/ת מתמודד/ת, ולגבי התרופות שאותן המטופל/ת נוטל/ת, בטרם יוחלט על המשך הטיפול הרפואי.
למידע שחשוב לבקש לפני שנוטלים תרופה בפעם הראשונה,
ובעת שמחליפים תרופה, לחצו כאן
– כריתת טחול (Splenectomy)
מובאים להלן פרטים כלליים בלבד. למידע מלא יש להתייעץ עם הרופא/ה המטפל/ת ולדווח להם על כל הבעיות הרפואיות שעימם המטופל/ת מתמודד/ת ועל התרופות שאותן המטופל/ת נוטל/ת, בטרם יוחלט על המשך הטיפול הרפואי.
סל הבריאות: כלול, בקו טיפול שלישי.
מדכא חיסון: הסרת הטחול, לא מדכאת את מערכת החיסון, אך פעולתה נפגעת עקב היעדר קו ההגנה שמספק הטחול. לטחול תפקיד חשוב במערכת החיסון ולכן הסיכון העיקרי עקב כריתתו הוא חשיפה לזיהומים, בעיקר זיהומים חיידקיים. ההערכה המקובלת היא שהסיכון לזיהום מְסכֵּן חיים יופיע בטווח שבין 2% ל-6% אצל מטופלים חסרי טחול.
אופן הביצוע: ניתוח, בדרך כלל בשיטה הלפרוסקופית. בהתאם למצב המטופל ולשיקול הדעת הרפואי – יוחלט אם לבצע לצורך הניתוח פתיחת בטן.
מתי ניתן לראות שיפור: בכ-90% מהמקרים עליית הטסיות לאחר כריתת הטחול תהיה מיידית (ניתן לראות עלייה חדה במספר הטסיות כבר בסיום הניתוח). אך הפוגה ארוכת-טווח, כלומר שמירה על מספר טסיות שאינו מחייב טיפול תרופתי, תושג כאמור רק בכ-60% מהמנותחים.
פעילות רפואית: מדובר בניתוח להסרת הטחול. הטחול הוא האיבר העיקרי שבו נהרסות הטסיות, ושבו גם מיוצרים הנוגדנים לטסיות. כיוון שמרבית הטסיות מסולקות על ידי הטחול, ההנחה היא שכריתת הטחול תביא להפוגה ממושכת במחלה.
כריתת טחול משמשת כטיפול העיקרי בחולים שבהם טיפול תרופתי אחר לא צלח בשמירה על רמת טסיות בטוחה, וכן בחולים אשר מסיבות שונות אינם מעוניינים לקבל את הטיפול התרופתי – בין אם בשל רצון המטופלת להרות, אשר מגביל אותה מליטול את מרבית הטיפולים התרופתיים הקיימים באופן שלא יזיק לעובר, בין אם מסיבות רפואיות, או מסיבות אחרות.
התגובה לכריתת הטחול אינה ניתנת לחיזוי מראש באמצעים הקיימים בידינו היום, כלומר לא ברור אם כריתת הטחול תביא לפתרון בעיית הירידה בטסיות (בדיקה כזו קיימת, אך היא זמינה רק במקומות ספורים בעולם ואינה מיושמת בישראל כיום, כמו כן יכולת הניבוי שלה לא חד משמעית).
כששוקלים כריתת טחול יש להביא בחשבון שמדובר בצעד בלתי הפיך שמסלק מהגוף איבר חשוב בעל מגוון תפקידים המטולוגיים ואימונולוגיים (חיסוניים) כולל הגנה מפני זיהומים, סינון הדם ועוד.
יש לציין כי במצבים שבהם כריתת הטחול אינה מועילה, המטופל נותר קירח משני הצדדים: הוא חסר את ההגנה החיסונית של הטחול ואף נשאר עם מחלת ה-ITP. במקרים אחרים המטופל יחלים מהמחלה אך עדיין יהיה חשוף לסיבוכים בשל היעדר הגנת הטחול.
כאמור, כריתת הטחול יעילה בעד כ-60% ממקרי ה-ITP. ישנם חולים המגיעים לספירת טסיות תקינה בעקבות כריתת הטחול, אך לאחר שנים ספורות חווים נסיגה, בשל צמיחת 'טחולונים' המחליפים את פעולת הטחול, או בשל העובדה שהכבד לוקח על עצמו את תפקיד הטחול בסילוק הטסיות. ככלל, כריתת טחול מביאה להפוגה (רמיסיה) רק בחלק מהחולים.
בשנים האחרונות נחשפו מנגנונים נוספים להרס הטסיות ולסילוקן במסגרת מחלת ה-ITP. מחקרים הוכיחו כי לעיתים הטסיות מסולקות דרך הכבד, כך שהתברר כי במקרים אלה הסרַת הטחול עלולה שלא להועיל לשיפור במצב החולה. כמו כן, כיום ידוע כי הנוגדנים מגיעים למח העצם ומשפיעים שם גם על מגקריוציטים (תאים במח העצם המייצרים טסיות דם), ולכן ישנהּ הפרעה בייצור הטסיות נוסף על ההרס המוגבר שלהן.
לאור כל זאת, חשוב מאוד לוודא ולאמֵּת את האבחנה של מחלת ITP, ואולי אף לשקול ביצוע בדיקת מח עצם לפני החלטה סופית בכל הקשור בכריתת טחול. כמו כן, במהלך שנת הטיפול הראשונה לאחר אבחון ITP אפשר לראות הפוגות, לעיתים ספונטניות. לכן נהוג להמתין לפחות שנה (ובילדים לפחות מספר שנים) מהאבחנה טרם החלטה על כריתת טחול, ולמצות קווי טיפול תרופתיים אחרים.
ההתייחסות לכריתת הטחול בילדים שונה באופן משמעותי בהשוואה למבוגרים, זאת בשל האופי השונה של המחלה באוכלוסיות האלה. בניגוד למבוגרים הסובלים מ-ITP כרוני, בילדים ישנהּ שכיחות גבוהה של רמיסיות ספונטניות (כלומר, שהמחלה חולפת מעצמה) בשיעור שמעל 90%. לכן, ככלל לא מזדרזים לכרות טחול אצל ילדים המתמודדים עם ITP, ושומרים אפשרות זו רק למקרים המעטים שבהם הילדים החולים סובלים מנטייה קשה לדמם, או שהם מנהלים אורח חיים המחייב שתהיה להם ספירת טסיות גבוהה יותר.
כאמור בפתיח, ברוב המקרים כריתת הטחול תבוצע בשיטה לפרוסקופית (ללא פתיחת דופן הבטן). ניתוח לפרוסקופי מקטין משמעותית את הסיכון לסיבוכים לאחר הניתוח, מקצר את משך השהות בבית החולים ומצמצם את משך ההחלמה לכדי ימים ספורים.
הסיכון לסיבוכים סביב הניתוח עולה בחולים מבוגרים (בני יותר מ-60).
הסיכונים העיקריים בטווח המיידי: הם דימום וקריש דם (תרומבוזיס), בעיקר תוך- בטני. כדי להפחית את הסיכון לדמם במהלך הניתוח ואחריו, יינתן לרוב טיפול מגשר שמטרתו להעלות את מספר הטסיות למהלך הניתוח. במקרים חריגים יישקל גם מתן עירוי טסיות. במקרים שבהם תחול עלייה חדה במספר הטסיות לאחר הניתוח, יינתן טיפול נוגד קרישה לתקופה קצרה, במטרה למנוע היווצרות קרישי דם.
חשוב מאוד לוודא שכל מועמד/ת לניתוח יקבלו לפחות שבועיים לפני הניתוח את כל החיסונים הדרושים בהתאם לנהלים של משרד הבריאות כולל חיסונים נגד החיידקים סטרפטוקוקוס פנאומוניה, ניסריה מנינגיטידיס (מנינגוקוק)
והמופילוס אינפלואנזה. נוסף על כך לאחר הניתוח חשוב להקפיד על שגרת חיסונים לפי הנחיות הרופא/ה המטפל/ת. לפרטים נוספים באתר משרד הבריאות לחצו כאן. במקרה של עליית חום, יש לִפנות לקבלת טיפול רפואי בהקדם. במקרים מסוימים תינתן אנטיביוטיקה מניעתית לאורך זמן.
ככלל, יש להיוועץ ברופא/ה המטפל/ת ולדווח להם על כל הבעיות הרפואיות שעימן המטופל/ת מתמודד/ת, ולגבי התרופות שאותן המטופל/ת נוטל/ת, בטרם יוחלט על המשך הטיפול הרפואי.
למידע שחשוב לבקש לפני שנוטלים תרופה בפעם הראשונה,
ובעת שמחליפים תרופה, לחצו כאן
– תרופות נוספות
ישנן תרופות נוספות הניתנות למקרים בהם התרומבוציטופניה נמשכת ויש נטיה לדמם למרות מתן התרופות המצויות בקו הראשון או השני של הטיפול. לרוב תרופות אלה תינתנה באופן משולב עם אחת התרופות מקווי הטיפול הראשון או השני. מדובר בתרופות המדכאות את המערכת החיסונית. חלקן משמשות כטיפול מוכר במחלות אוטואימוניות אחרות, או כטיפול המדכא את פעילות המערכת החיסונית בחולים לאחר השתלות.
המידע לגבי יעילותן בהֶקְשֵׁר של ITP הוא חלקי, ואין בספרות הרפואית מידע איכותי על יעילותן. אולם במקרים רבים שילוב תרופות אלו עם תרופה אחרת מביא לשיפור משמעותי בספירת הטסיות. רשימת תרופות זו היא רשימה חלקית, ובמהלך הזמן יכולות להיגרע או להתווסף אליה תרופות נוספות. ניתן למצוא מידע נוסף לגבי תרופות אלה בעלון לצרכן המתפרסם הן בצמוד לתרופה והן באינטרנט (באתרים כגון: אתר המידע התרופתי של ארגון הרוקחות בישראל, מאגר התרופות של משרד הבריאות, ויקיתרופות, אתר שירותי בריאות כללית ואחרים).
יודגש שנית שהרשימה היא רשימה חלקית. שכן כל הזמן מתווספות תרופות חדשות:
- אנדוקסן (Endoxan) / גנוקסל (Genoxal) / ציטופסופין (Cytophosphan) ציטוקסן (Cytoxan) חומר פעיל: Cyclophosphamide.
- ציקלוספורין (Cyclosporin) / דקסימון (Deximune) / סנדימון ניאורל (Sandimmun Neoral) / סנדימון (Sandimmun) חומר פעיל: Cyclosporin.
- דנטרול (Danatrol) אזול (Azol) אנרגיל (Anargil). חומר פעיל: Danazol.
- דפסון (Dapsone) חומר פעיל: Dapsone.
- סלספט (CellCept) חומר פעיל: Mycophenolate Mofetil.
- בלסטווין טבע (Blastovin TEVA) חומר פעיל: Vinblastine Sulfate.
- למטרדה (Lemtrada) חומר פעיל: Alemtuzumab.
- וינקריסטין טבע (Vincristine TEVA) חומר פעיל: Vincristine sukfate.
- רפמיון (Rapamune) חומר פעיל: Sirolimus.
ככלל, יש להיוועץ ברופא/ה המטפל/ת ולדווח על כל הבעיות הרפואיות שעימן המטופל/ת מתמודד/ת, ולגבי התרופות ותוספי המזון שאותן המטופל/ת נוטל/ת, בטרם יוחלט על המשך הטיפול הרפואי.
למידע שחשוב לבקש לפני שנוטלים תרופה בפעם הראשונה,
ובעת שמחליפים תרופה, לחצו כאן